<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יצחק בן אלעזר</h1>
<h2>דף מח:</h2>
גרסינן בפרק כל הצלמים היתה גוזלת את הרבים ועובר תחתיה טהורה. איבעיא [להו] אם עבר או עובר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה אמר אם עבר רבי יוחנן אמר (אם) עובר. ולא פליגי הא דאיכא דירכא אחרינא, הא דליכא דירכא אחרינא. ורישא דקתני לא ישב בצילה אם ישב טהור. ובגמרא פשיטא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא נצרכה אלא לצל צילה וכו'. ובירושלמי [פ"ג הי"א] איזהו צילה ואיזהו צל צילה תמן אמרין כל שאילו תפול והיא נוגעת בו זהו [צילה וכל שאילו תיפול ואינה נוגעת זהו] צל צילה. מפני מה צילה אסור מפני שהוא אוסר בהנאה. פירוש אילן האשירה, הרי (הדבר) [הקבר] אסור בהנאה וצילו מותר. הרי ההיכל אסור בהנאה ומצינו דרבי יוחנן בן זכאי היה יושב ושונה בצילו של היכל. הוי לית טעמא דיליה משום שהוא אסור בהנאה. רבי בון בשם רבנן דתמן זאת אומרת שאין טומאת המתים [מחוורת]. נראה הפירוש משום דתקרובת ע"ז איתקש למת וכרבי יהודה בן בתירא. וקא משמע לן דמדרבנן היא (ובצילה) [ובצל צילה] לא גזור. מיהו לכתחילה אין לעבור שאין ליהנות ממנה כלום. מיהו כל זמן שלא עבר ממש תחתיה לא טימאוהו.
והא דמסיק הכא והרי ההיכל אסור בהנאה וצילו מותר, היינו אליבא דרבא דאמר בפרק כל שעה [פסחים כ"ה ע"ב] הנאה הבאה לאדם בעל כרחו (מותרת) [אסורה]. והא דרבי יוחנן בן זכאי כדמסיק שאני היכל דלתוכו עשוי ואין כאן איסור צל, הילכך אפילו לכתחילה מותר. ולאביי דאמר הנאה הבאה אל האדם בעל כרחו מותר, ומייתי להא דרבי יוחנן בן זכאי כיון דלא אפשר וכו' אין הסתם ירושלמי משמע כן. דאביי לא קא מתיר אלא משום דלא אפשר הא אפשר אסור. ורבא [אמר] שאני היכל דלתוכו עשוי וכו'.
